הסיפור זכה במקום ראשון בתחרות סיפורי לידה מס` 1
יום שישי 22.09.00 , השעה חמש וארבעים , אני מוציא את הראש החוצה , לא מבין מה רוצים מחיי , היה לי כל כך טוב שם בפנים , מה בוער? מה זה הרעש הזה ? כבו רגע את האורות , הלו ? הבן-אדם הרגע היה בתוך הרחם , תעשו טובה ,יש שלבים נכונים לדברים . רגע , לאן לוקחים אותי ? אמא`לה , קר לי , למה דופקים לי על הטוסיק? הרי הייתי ילד טוב ויצאתי מהר , לא הכאבתי , לא עשיתי בעיות , כבר מכות ? חכו , חכו....אני מרגיש מישהי מניפה אותי באוויר , הצילו !! אני עף ! ברררררררררר קר , האשה בלבן מניחה אותי על מגש וצועקת 3030 ק"ג , ממש משקל עוף ממוצע , הופ הופכים אותי , אני מרגיש פתאום משהו חמים – עטפו אותי במשהו חמים , לא לפני שספרו לי את אצבעות הידיים והרגליים , מה יש להם ? למה האיש הזה נראה כאילו עומד להתעלף , רק כשהאישה בלבן אמרה –מזל טוב אבא`לה , הבנתי שזה אבא שלי , למה הוא נראה כזה טרוט עיניים ? הוא בכלל חיוור ....אחות ! יש פה אדם שעומד להתעלף , תחזיקו אותו !
ולמה יש פה אשה עם קוסקוס בצלחת ? לא רוצה קוסקוס , רוצה לחזור לרחם , ממש לא אכ`פת לי שזו סבתא שלי שהביאה את סיר הקוסקוס והקציצות מירושלים עד כאן ! ...
...טוב , רגע ,אתחיל כמה שבועות לפני היום הזה , אתם יודעים הרי שאנחנו שומעים הכול מבפנים , אוספים עליכם מל"מ ( מידע לילד מבפנים...)
אז מהשיחות של הוריי יכולתי להבין שבדיוק עברנו דירה והריהוט לחדר שלי עדיין לא הגיע, ואני מיד חושב - לצאת? או לחכות לריהוט? נראה, נחכה עוד כמה ימים. אולי בכל זאת יביאו לי את המיטה החדשה... זה לא ממש הפריע לי , מה אכפת לי ? אני דווקא מרגיש נוח בתוך הבריכה הפרטית שלי...
ערב אחד אני שומע את אבא אומר לאמא – תתארגני , החתונה מתחילה עוד מעט ואמא עונה לו – אין לי כוח לנסוע היום רחוק , אני לא מרגישה טוב. אבא עונה שאין ברירה, אחיו מתחתן , התחלתי לבעוט לאמא מבפנים ,
" אל תסעי היום , אמא , אני עוד מעט יוצא..." , אבל היא לא שמעה , מה יכולתי לעשות ? נסענו לחתונה.
מה אגיד לכם? איזה כיף היה שם. אנחנו רקדנו והשתוללנו. כנראה שלאימא עבר כאב הראש, כי היא פיזזה לה על רחבת הריקודים וגם אני. (טוב לא הייתי ממש על הרחבה, אבל תאמינו לי, לא קל כל כך לרקוד בתוך מים...).
ואז החלטתי שהגיע הזמן, מה גם שמאוד רציתי לצאת ביום ההולדת של אבי היקר שזה יוצא בדיוק היום.
חיכיתי שהחתונה תסתיים ונגיע הביתה. התמקמתי לי טוב טוב עם הראש לכיוון היציאה, חיכיתי שאבא ירדם ונתתי מכת קרטה ופוצצתי את המים שעטפו אותי . אמא נבהלה קצת , כי היא חשבה שהיא עושה פיפי במיטה. כמה צחקתי....
נו טוב, תוך עשר דקות היינו בבית חולים , אמא התקלחה , נתנו לה זריקת אפידורל והיא הלכה לישון .
אני מתקרב ליציאה ושומע מרחוק צרחות , יבבות , בכי ורק אמא שלי ישנה .
נוק ! נוק ! אני מתדפק על הקרקעית.. אמא קומי , אני תיכף יוצא... אבל אימא נוחרת. מה נתנו לה שם בזריקה? נתתי דחיפה חזקה יותר וכנראה שהצלחתי להעיר את אימא כי מיד הגיעו הנשים האלו בלבן – נו , אילו שקוראים להן אחיות , אלו שהרביצו לי כשיצאתי...
ואומרות לאמא – תלחצי ! שלוש לחיצות ואני בחוץ !!!
אה איזה ילד מקסים אני ?! תודו !!!
זהו , אני בחוץ , רואה את אמא וסבתא מנגבות דמעת התרגשות אחת...(או שתיים, או עשר, הפסקתי לספור).
אבא עומד מהצד, גאה כמו שרק אב טרי יכול להיות.
הניחו אותי על אימא וסוף סוף יכולתי לראות אותך, אימא.
ושמעתי את קולך האוהב והרגשתי את הלמות ליבך וחשבתי לעצמי "נדמה לי שעשיתי עיסקה טובה כאן"...
ליאל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה