כמה טוב לראות אותך

כמה אני מתרגשת. 10 שנים שלא ראיתי אותך ופתאום "בזכות" המלחמה הזו - זה קורה שוב.
אני יושבת פה על הספה - אותה ספה שבעוד כמה שעות אחלוק עימך וכל כך הרבה מחשבות עוברות בראשי.
את מגיעה אליי עם הילדות שלך. הבעל נשאר בצפון - לפרנס ...
יהיה כף להיזכר ביחד על תקופת התיכון -  החברות החזקה והעמוקה שהייתה בינינו גם לאורך כל התקופה שחייתי בחו"ל לאחר סיום הלימודים שלי.
נשארנו בקשר מכתבי - בהתחלה לפחות פעם בשבוע וכמו כל דבר הזמן עושה את שלו.
כשחזרתי לארץ - חזרנו להיות בקשר טלפוני. אני גרתי במרכז ואת בחצור הגלילית. כל אחת לדרכה שמרה על קשר קבוע בראש השנה ובימי הולדת וכך עברו השנים.
התחתנת - שלושה בנות כאשר הקטנה בת 3 שבועות.
ומה איתי? גם אני התחתנתי - 2 בנים ותינוקת בת 4 חודשים.
אני צוחקת. נוכל לשבת ביחד - שוב על הספה - ולהניק ביחד.

את צריכה כבר להגיע ואני נעשת עצבנית. את היית החברה הכי טובה שלי. היינו הצל של השניה במשך 6 שנים עד שכל אחת הלכה לדרכה. והינה - המלחמה הזו עשתה משהו טוב.  אנחנו שוב נפגשות.
התקשרת אליי בבוקר ואמרתי לי שאת משתגעת. הבנות כבר לא יכולות יותר לסבול את זה.
זה היה ברור לי שאת באה אליי.
יש לי בית קטן אבל נסתדר - ויהיה אמון צחוקים. אי אפשר אחרת.
נשחרר לחץ קצת ונתגלגל מצחוק אין סופי כמו בגיל 14.
האמת שאני גם דומעת. משמחה. נכון אני מודה. מאוד התגעגעתי אליה. אני מקווה שאוכל להתאפק כשאפגוש אותה שוב.
המצב הבטחוני ממנו היא בורחת גם ככה מלחיץ - זה לא הזמן להוסיף את המצב הרגשי הפוסט לידה שלי לסיטואציה. האמת שאני לא מקנאה בה.
לטייל ככה עם הילדות והתינוקת - זה בטח מצב שהחלב התקלקל...
אבל בואו נעזוב את זה. נחשוב רק חיובי . אנחנו הולכות להיפגש שוב וזה העיקר.