כפרה עליך

שנת 2048 הייתה שנה חמה במיוחד. 6 שנים של בצורת קשה ולא צל של ענן אפורבאופק. הרוח הייתה יבשה וגרגרי החול, חדרו לה לתוך הבגדים.

לאֵימה היו 4 ילדים בבית והיא הייתה חייבת להביא אוכל הביתה. לפחות עוף אחדקטן לכפרות של כיפור. היא ידעה שמעבר לדיונות , היה כפר שקט, בו היו עדיין מחזיקיםחיות למאכל. לא היו עוד הרבה מקומות בארץ, שלא נפגעו ממגפות הפרה המשוגעת, שפעתהעופות ומרד התולעים בפירות וירקות.

אֵימה המשיכה לצעוד בכבידות. השמש סינברה אותה וגלי החום כבר גרמו להלעילפון.

היא התמוטטה ושקעה בשינה עמוקה.

היה נדמה לה כי עברו שעות ארוכות עד שהתעוררה מעלפונה כשהיא חשה שיש נוכחותליָדה. עפעפיה היו כבדים מאוד והיא בקושי הצליחה לפתוח אותם. חושך שרר סביבהולמרות שהשמש שקעה מזמן , היא עדיין הרגישה את החום זורם משטיח החול. ולמרות זאת.צמרמורת עברה בגופה. היא שכבה על צידה בתנועה עוברית. חשה שמשהו משך אותה כלפימעלה, וכל גופה נלחם על מנת להישאר על האדמה. החול התרומם לכיוון השמיים והיאניסתה בכל כוחה להיאחז בציפורניה לאדמה היבשה.

 והיא הרגישה שנשמתה עוזבת אותה.היא התכווצה וחיבקה את עצמה כאילו אחזה בחוזקה ברוח שיצאה ממנה.

ופתאום הכול נעצר.

 שקט מוחלט. מערבולת החול, נעלמה ואֵימההרמה לאט את ראשה.  היא הסתכלה סביבהואימצה את העיניה על מנת לראות בחושך. היא עדיין חשה בנוכחות לצידה.

אֵימה הגיעה אחרי הליכה ארוכה ומתישה. כשהיא נכנסה לחנות הקטנה, הריח שלהשחיטה ושל הלול תפס את קיבתה הריקה – והיא התאפקה שלא להקיא.

 הרעש של התרנגולות המגרגרות ושלהמכונות התולשות נוצות היה מחריד אוזניים.

אֵימה רצתה לבחור עוף -  ולעוףבחזרה הביתה. המחירים היו גבוהים ,אבל כמו בכל שנה, אֵימה לא הייתה מוכנה לוותר עלמרק עוף חם לארוחה מפסקת של כיפור.

סביבה היו כלובים עמוסים בעופות, קטנות או גדולות יותר. היו גם פצועות אוכאלה שפסולות לאכילה. 3 רגליים או כנף אחד. בצד שמאל, אֵימה הבחינה בתרנגולת קטנה במיוחד, שקטה באופן מוזר.

התרנגולת הסתכלה עליה במבט צועק – קחי אותי, גאליאותי מייסוריי !!!

אֵימה התקרבה אליה והתבוננהארוכות בה ובחרה אותה. גם כשהשוחט אחז בה, היא לא הוציאה הגה.

בחזרה הביתה, אימה התכוננה לנקות את העוף. התיישבה בחצר ותלשה אחת אחת אתהנוצות שהמכונה לא הצליחה להוציא , הראש של התרנגולת אמנם כבר לא היה אך  בכל תנועה אֵימה לא יכלה לשכוח את מבטה שלהציפור לפני שחיטתה.

אימה הכניסה את ידה לתוך בטנה של התרנגולת והתכוונה לרוקנה. ידיה המגואלותבדם משכו בחוזקה את החלקים הפנימיים. לפתע, אימה קפאה במקום.

צרחה מחרידה יצאה מכיוון התרנגולת , אֵימה זרקה את התרנגולת מידיה בפחד,לאמבינה  – הרי אין לתרנגולת ראש, האם  היא הוזה?

לאחר שנרגעה והחליטה שההליכה הארוכה כנראה גורמת לה להזות , הרימה אתהתרנגולת בשנית והכניסה יד מיוזעת לקרביה וכשניסתה להוציא את תוכה שוב נשמעה צווחהמחרידה ! הפעם הבחינה אֵימה כי הקול בוקע מקצה הגרוגרת של הציפור השחוטה. היא שובחשה בנוכחות לצידה וכל גופה ניצמרר כמו עור של תרנגולת.

הפעם אֵימה החליטה שיותר לא תהיה מוכנה להתעלל בגופה חסרת החיים שיש בידיה,מרק עוף או לא,מישהו מנסה לאמר לה משהו , אבל מה?????

כנראה שהרוחניות ששכנה בתקופת החגים בכלל וביום כיפור בפרט גרם להלדימיונות.

נ.ב: הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי.