פרולוג:
משהו די סמלי מאפיין את הרשומה הזו. כאשר בישראל נוהגים להשתמש בביטוי :
הרמת ידיים על מנת לרמז על "ויתור או ייאוש" בצרפתית – אנו נוהגים להגיד
"הורדת ידיים". אני מוצאת שזה דווקא הכותרת הנכונה מכוון שלמרות הייאוש שלי
לגבי נושא הרשומה – אין לי ספק שכפי ש"הורדת ידיים" מסמל משחק כוחות בוא
ההכי טוב מנצח, בסופו של דבר אני אנצח. אומרים עליי שאני לביאה, דבקה למטרה
ומנצחת. אולי מחר, אולי מחרתיים, אולי בעוד עשור... אבל יהיה לסיפור הזה
סוף טוב.
זה הזמן שאני מורידה ידיים. שלושה חודשים בדיוק מאז שנגנב ספר התורה – אני מבינה וקולטת שזהו – אין תקווה יותר.
חודשים
בהם חייתי כמו בסרט. בין ייאוש לתקווה בין חלום לסיוט. אבל לטובת המצב
הנפשי שלי – חשוב שאניח את זה טיפה בצד. שאפסיק לחשוב על זה מבוקר עד
ערב... מפספסת דברים חשוב לא פחות. לא יתכן שזה ככה מרגיש לי כמו אבל מחדש.
לא יתכן שאני בוכה כל היום, לפעמים מחסירת פעימת לב ומתנשפת כמו לאחר ריצת
מרתון. כן עד כדי כך לקחתי את זה קשה. נאחזתי בשבריר תקווה שאצליח לאתר את
הספר תורה עוד לפני הבר מצווה של קונצון הסנדוויץ אבל הימים עברו,
ו"התלהבות" השוטרים שברה אותי, אדישות של הגורמים הרלוונטיים כולל של אחי
שחיי באופוריה דתית : כולם יפים כולם נחמדים והכל לטובה... חייבו אותי
להרפות... ובעיקר לטובתי.
מה
לא עשיתי על מנת להצליח לאתר את הספר תורה? מה? פניתי לתקשורת ולעמודי
פייסבוק מרכזיים – וחלקם הסכימו לעזור לשתף ברבים את הידיעה. הסרטון שהכינו
עבורי הגיע לכ-100000 צפיות . פניתי לעיתונות ופורסמה כתבה בעיתון סוף
שבוע מרכזי בצפון . תלינו הודעות ברחבי העיר לבקש את עזרת הציבור אם וכאשר
מישהו ראה שמע. הפעלתי כל קשר אפשרי שהיה לי במערכת הביטחון, שוטרים ,
מפכל"ים וכו.. ניסינו את כל הטריקים הקטנים של לפרסם הודעה שמחפשים ספר
תורה לרכישה... לפנות לחנויות תשמישי קדושה. עקבנו אחר כל ידיעה כל מידע בו
הופיע המלל "ספר תורה" וחקרנו כל אות אפשרית.
פניתי לחוקר פרטי. הסכים לעזור לי . אמר "יראת שמיים" – אנסה לעזור לך בלי כסף. אם בסוף יעלה לי משהו אני מבקש שתשלמי לי.
אני
כמובן הייתי מוכנה לכול רק שמישהו יסכים לעזור לי. הוא חזר אליי תוך 5
דקות ואמר לי שיש לו חבר שיכול לעשות איזשהו משהו (שהסתבר לאחר מכן לא
חוקי) על מנת לדעת איזה נייד היה במקום הגניבה בערב הגניבה. דברי עם הבחור
הזה – הוא יעזור לך אבל מה! יכול להיות שזה יעלה לך 2500 ₪. עבור בן אדם
שמוכן לעשות משהו בחינם, נחנקתי טיפה. הסברתי לו שאימא שלי הוצאה את כל
כספי הפנסיה שלה לשלם על הספר תורה ושזו לא חקירה בה בסופו של דבר הוא מגלה
לי איפה בן אדם ספציפי או משיג לי תמונות מפלילות. כאן : אם לא אקבל את
הספר תורה בחזרה : יצאתי קירחת מכל הצדדים.
עזבי
עזבי – אם לא יעלה לו כלום הוא לא יבקש ממך כסף. וכך היה. אותו בחור הסכים
ב-7 בבוקר להתייצב במקום הגניבה עשה כל מיני דברים עם איזה מכשיר והינה
שלף מהכובע 3 מספרי טלפון – אחד של יהודי ו2 של תושבי אום אל פחם. אמר
מסלול נסיעה ואת השעה המדויקת מתי הרכב נסע משם ומכאן... אבל... אבל...
סירב למסור לנו את המס' טלפון ו/או את השמות. ואז התחיל משולש שיחות בין
החוקר פרטי לבחור / אני בעלי אחי. באיזשהו שלב קפץ שם של איזה עבריין
מעפולה עם עבירות דומות בעבר. מיד העברנו לגורמים הרלוונטיים את השם לבדיקה
אבל נאמר לנו שלא ניתן להזמין אותו לחקירה או להשתמש במידע הזה כי הושג
בדרך לא חוקית.
ובכל
זאת – יעל לא ויתרה ומבלי להיכנס לפרטים נעשתה בכל זאת בדיקה המידע שהגיע
אליי ולמרות שהפרופיל מאד היה נוח – לא הצליחו לקשור את הבחור למעשה.
במגביל גם נמסר לנו שבאותו חודש – נגנבו מספר ספר תורה ויש חקירה רחבת
ממדים בעניין שכבר לא קשורה למרחב צפון.
לא
ויתרתי – שאלתי איך בחור רגיל ברחוב יכול להגיע למידע כזה והמשטרה לא.
התשובה שקיבלתי ריסקה אותי – ספר תורה זה לא רצח או נעדר. אף בית משפט לא
ייתן אישור להשתמש בכזה מכשור על ספר תורה. זה עולה הון כסף. ושוב אני תוהה
איך בחור סתמי מהרחוב יש לו את הכסף לכזה מכשור והמשטרה לא?
במשך
חודש התחננתי בפני הבחור ובפני החוקר הפרטי שיעבירו אליי את המידע המלא.
כל פעם סיבנו אותי בתירוצים. לא הצלחתי להבין עד עכשיו מה הסתתר מאחורי
הסירוב. פעם אמרו לי אין לי מידע פעם אחרת אמרו לי אסור לי פעם נוספת
הצביעו על כך שפחדו ללכת לכלא כי לא חוקי וכו... וכו.... לא עזרו תחנוני
בהבטחותיי שאף אחד לא ידע שזה הגיע מהם – שאני מוכנה אפילו לנסוע עד הצפון
לתת להם כסף מזומן... כלום ! לא היה אפילו מדובר בכסף. הם לא ביקשו כסף לא
מסרו מידע . כמובן שבשלב זה אפילו חשבתי שאולי הם יצרו קשר עם הגנב ועושים
עליי קופה. למה לקחת ממני רק 2500 ₪ כשהם יכולים ביחד עם הגנב לעשות קופה
של פי 10? אז התחלתי לחקור עליהם. החוקר פרטי שהתנהג בנימוס רב והדיבות
מופרזת עבד כפרילנסר בתחום ולשונו הייתה חלקלקה ומשוננת היטב. הבחור השני –
היה חד בדיבור, חסר סבלנות וחשדן במיוחד. הסתבר לאחר מכן (אני לא חוקת אבל
גם לי יש כמה שפנים בכובע) שהוא אבל לבנים בגיל הטיפש עשרה, עובד למחייתו
כשליח מסמכים לבית המשפט. בשלב זה התחלתי לחשוד שהבחור זרק לנו סתם שם מתוך
המידע שנפל בין אצבעותיו בעת איזה שליחות אבל לא הצלחתי להבין למה לשקר
לי. אי אפשר היה לקראו לזה עקיצה מכוון שלא ביקש כסף בתמורה . ופה התחלתי
לחשוב שאולי הוא ניסה להרחיק אותנו מהאמת ולגרום לנו לבזבז זמן על מידע לא
נכון.
אומרים שראש של אישה מאד קרימינאלי... אני מודה שעלו בראשי אלפי תסריטים איך הסיפור הכואב הזה נגמר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה