בלי גריי

לא חשבתי שאכתוב את המילים האלה ושזה יהיה כל כך כואב. אמא שלי כועסת עליי שהבאת לה את החתול הזה. היא כועסת כי היא נקשרה אליו מאד והמחשבה שמשהו רע קרה לו – קורעת אותה מבפנים

גם אותי!

גריי נכנס לחיינו כשנסעתי לאיטליה בשנת 2016. בזמנו הוא היה כבן 10 חודשים. אופל הבת שלי שבזמנו הייתה כבת 10 מצאה אותו בפח זבל כבר בהיותו בן 3 חודשים בערך אולי פחות. כל יום חזרה הביתה וניסתה לשכנע אותי לאמץ אותו.

בשום פנים ואופן עניתי לה. ולא בגלל שאני לא אוהבת חתולים. אני חולת חתולים. אלא פשוט כי היה ברור לי שאין לי כרגע מקום לקראת מעבר דירה חדשה וריהוט חדש – להוסיף חתול שכל היום יעשה ציפורניים על הספות והשטיחים.

מחתול זבל רזה ומזונח
הפך ליפייפה שמן ופרווה מבריקה

אבל עדיין ישב על האוכל שלו (כמו בפח זבל)

והיא בסתר בסתר המשיכה לפגוש את החתול כל יום בדרך חזרה מבית הספר, לפתח איתו קשר עד שהוא התחיל לעקוב אחריה עד כניסת הבניין. אמא בבקשה אני יכולה להעלות אותו הביתה.

לא! מה פתאום הייתי עונה לה.הוא מלוכלך ומלא חיידקים .. רק שלא ידעתי למה שמתרחש מתחת לאף שלי

חתול עם לב ענק כזה

שידע להוקיר את אופל שהצילה אותו
בנשיקות בכל הזדמנות

בפורים 2016 נסעתי לאיטליה – בלי הילדים. לאופל היה קשה. לא הייתה רגילה להיות יום אחד בלי אמא מאז נולדה. אז ביקשה:

אמא יעזור לי אם אוכל להעלות את החתול? נתתי אישור לאמא שלי ששמרה על הילדים, לאפשר לחתול לעלות פעם או פעמיים.

כן כן.. כל אוהבי החתולים יודעים שכאן הייתה הטעות הגדולה שלי. האדון פשוט לא עזב את כניסת הבניין, זהה אותנו כשהיינו מגיעים וכשחלה בדלקת ראות, לקחנו אותו לווטרינר, על הדרך סירסנו והתחילה התאהבות מוחלטת מצידי.

גריי שחיי יותר מדי זמן כחתול זבל, התקשה להיות סגור בבית כל הזמן, אז החלטנו לאפשר לו לצאת החוצה. השכנים התלוננו.. ואפילו פעם אחד העלימו אותו במכוון... או התאכזרו אליו . הייתי צריכה לקבל החלטה לאמץ אותו סופית . אבל הייתה לנו תוכית בבית שנהגה לפתוח לבד את הכלוב ופחדנו לחייה ולאחר שסיפרתי לאמא שלי שמישהו שם לו אטבי כביסה על הזנב והגב ועד שהוצאנו לו את זה – זה צבט אותו והכאיב לו. הסברתי לה שאני לא יכולה להשאיר אותו אצלי ויהיה לו טוב בגינה שלה. היא לא התלהבה . הייתה לה כבר חתולה משלה – שישבה על ממלכתה ולא ממש אהבה את הפולש החדש. ההתחלה הייתה קשה. כל הזמן רבו ולא הסתדרו. היא אריסטוקרטית והוא החתול זבל...

עם הזמן זה נרגע. אהבה בניהם לא הייתה אלא מלחמה קרה. כל אחד השתדל להתעלם מהשני.

צ'יפי הסנובית

אנחנו חיינו בידיעה שממשיכים להנות ממנו כשנוסעים לאמא שלי. הוא היה כמובן מזהה אותנו מיד וניגש לנשק. למרות היותו גנב (אי אפשר היה להשאיר משהו על השולחן ) אמא שלי נקשרה אליו והוא היה יושב עליה כשהתיישבה לספה.

ולא שכח את אופל
גם כשהיה אצל אמא שלי

ונשאר מאד מחובר אליה

ב14/4/19 גריי יצא לטיול לילי כמו שהוא היה רגיל. לא נדיר היה מגיע בחזרה בבוקר מוקדם למחרת. אבל הפעם זה לא קרה. בסביבות השעה 11:00 התחילו ממש לדאוג ואמא שלי הודיעה לי. קוויתי שלמרות היותו מסורס הלך אחרי נקבה ויחזור תוך יום יומיים. במקביל פרסמתי בכל קבוצה אפשרית. הצטרפתי למלא קבוצות לא קשורות רק על מנת לפרסם את היותו נעדר.

רק לאחר שבוע, כששכן סיפר לנו שגם שלו נעלם באותו יום... התחלתי לקלוט שזו כנראה גניבה מסיבית של כנופיה שמטרותיה לא טובות. עלה לי מיד למוח תמונות של קרבות כלבים והתחלתי לבכות. איך אפשר לגנוב חתול עם קולר כל כך עדין כל כך יפה ולזרוק אותו לשיניו של כלב שהורגל לתקוף/להרוג? ניסיתי לחשוב מה היינו יכולים לעשות אחרת. גריי אהב את החופש שלו , אהב להיפגש עם חתולים נוספים מהשכונה... ולטייל מסביב לפח זבל. כאן כנראה נתפס עם עוד חתולים.

עכשיו תצחקו עליי – אני אפילו חיפשתי סגולות להחזרת אבידה בשלב ראשון. יש תפילה ואז תרומה לרבי מאיר בעל הנס... אבל עד כה הבנתם שלא עזר.. ואז חיפשתי סגולה להחזרת גניבה. כאן זה יותר מסובך.. צריך להיות הוקסם מארץ עוץ על מנת להצליח לעשות את המבוקש... קוסם או מכשף ... כי לגרום ללב של הגנב להתפוצץ זה לא צחוק למרות שהייתי מוכנה לעקור לו את הלב בשיניי אם הייתי מגלה מי הוא . 

כשהבנתי שאין ביכולתי לעשות עוד... קיוותי שאני טועה... שלא סבל... המבט היפה והעדין שלו לא עוזב אותי

אז הפוסט הזה הוא לזכר גריי. הוספתי את התמונות היפות והמזכרות שיש לנו ממנו

בתקווה שבכל זאת יחזירו לנו אותו