הינה עברו לך 7 חודשים בטירונות ...
כבר 7 חודשים שאתה בצבא ואוו איך שהזמן רץ!
עמדת במס' אתגרים לא פשוטים.... ותמיד
חזרת הביתה מחויך ושמח בחלקך. גם כשלא נתנו לך לצאת לברית של הבן דוד שלך, גם כשלא
נתנו לך לצאת לאזכרה של סבא שלך וגם כשביקשו ממך לחזור בערב שמחה תורה לפני ההקפות
כשאין אוטובוס לבקעת הירדן ואתה שולח לי בשעה 1:59 הגעתי ורק אז אני הולכת לישון.
ולמחרת... מסע כומתה...
אני
יודעת שהמסע הזה לא היה לך פשוט.
דיברת עליו ועל קודמיו שהכינו אותך וכל פעם חזרת קצת יותר שבור גופנית 😊...
הרי ברור שלוקחים את הילד ההכי שרירי להיות אחראי על הכבודה ואתה נושה עליך את כל
התחמושת... 11 קילו של תחמושת בנוסף לציוד האישי ולנשק שלך שגם שוקל לא מעט.
במהלך
הטירונות, היו לך שברי מאמץ מהתרגולים על המסעות האלו ולא נשברת אף פעם... יכולת
לבקש גימלים כמו כולם... וידעתי שככל שמתקרבים למסע כומתה האגדי זה יהיה קשה יותר
ויותר... ארוך לתוך הלילה ...
כמה
קילומטר?
10....
ואז כ18 ואז.... מידע מתוך ויקיפדיה: בחטיבת
כפיר מבצעים הלוחמים מסע כומתה באורך של 36 ק"מ
ו-6 ק"מ עם אלונקות ובסופו מקבלים את הכומתה המנומרת.
42
קילומטר!! מסוגלים לקלוט?
על הרגילה
הראשונה אני שולחת אותו למסג' מפנק!!
מחוייך לפני המסע
שלחתי
לו הודעה לפני המסע... שהוא ראה רק לאחר מכן : בהצלחה ממי
הגיב
לי בשעה 6:05 : תודה סיימנו עכשיו
הינה
צילום מסך להמשך
אז
למי שלא מכיר את הבן המדהים שלי הינה הסבר ל2 מילים : קשה רצח
יש
ילדים שהיו פותחים את זה להתבכיינות לא נגמרת של : חבל"ז כואב לי כאן , כואב
לי שם, נפלתי, החלקתי, היה לי חם.. לא היה מים.. היה חשוך, לא ראינו כלום... רק
מתחת לאור הכוכבים ידענו מה המסלול..
טוב
את כל זה נודע לי לאחר מכן אחרי שמשכתי מכל החוטים וכבר לא ידע איך להתפטר ממני
אבל 2
המילים קשה רצח הסתירו משהו שגיליתי רק אחרי יומיים כשבמקרה הוריד את החולצה שלו
מה
זה!! צעקתי מבוהלת
כלום
אימא . זה כלום
מה
זאת אומרת זה כלום? הלכת לרופא? בדק אותך חובש?
לא
אימא זה שום דבר. שפשוף קטן
אמא
יעל המשיכה לחפור. וגם מיד צילמתי.. עזבי אימא. למה את מצלמת?
אלו
צלקות מלחמה שלך צחקתי איתו!! למזכרת.
אז
כמובן שמפאת פרטיות הגוף שלו לא אראה כאן את הצילום אבל תארו לעצמכם: פצע מ2 צדדי
המותניים שלו באורך 20 סנטימטר וגם לגובה , דם שכבר הגליד ומסביב מלא מכות יבשות.
פצע
נוסף זהה אבל קטן יותר היה באזור הצדדי של הברך.
לאחר
חפירה שלי הוא גילה לי שמכוון שהוא המאגיסט היחיד
ביחידה, אף אחד לא עזר לו כל המסע והכלי הכה ושיפשף את הגוף שלו לאורך ולרוחב במשך
כל המסע. ואז הוסיף: אבל אימא ... למי שהרימו את האלונקה גם לא היה פשוט...
איזה
ילד נשמה!!
אז
באותו יום חמישי יצאנו מהבית בשעה 14:30 על מנת להגיע בזמן לגן הלאומי בית שאן... הגענו
היה שם לחץ לא נורמלי של איפה לחנות, איפה הבן שלי מתוך כל המיליון ת'אלפים
חיילים, ובעיקר.. למה לעזאזל אין תאורה במקום הזה? חושך מצריים וצריך לחפש את הילד
בנרות.
נמצאה
האבדה, הספקנו לדבר איתו 2 דק', שוב באזור הזה, מכאן תוכלו לראות אותי... והטקס
התחיל.
טקס
כרגיל יפה ומרגש... אבל... אבל ..... כל כך חשוך שלא יצא שום תמונה ברורה.
פלאש
במצבים כאלה לא עוזר מכוון שהטווח שלו לא מספיק והצלחתי לעשות כמה סרטונים. הראשון
מבנהם כאן... מגששת באפילה עדיין לא יודעת מאיזה צד הבן שלי יופיע ומחפשת אותו בן
כל "הילדים".
כל הכומתות
רק
לאחר שהם התמקמו, התחלתי לחפש באזור שהוא אמר לי שיעמוד, וענינו נפגשו בחושך, הוא מחויך
ומתרגש.הטקס
לא היה ארוך במיוחד, חלוקת תעודות מצטיינים ואז חלוקת כומתה המנומרת של יחידת
כפיר, ואז ביקשו מההורים עוד טיפה סבלנות.קראו
בשם של בכורה מתוך הקהל, זימנו אותה להגיע למרכז הרחבה וכאן מול כולם, חבר שלה
החייל שקיבל באותו מעמד את הכומתה הציעה לה נישואין...זיקוקים ודמעות.
אז
בימים הקרובים, הבן הבכור שלי מסיים טירונות וכבר יוצב במקומות לא כל כך סמפטיים.
שולחת אותו לשרת את המדינה בדאגה גדולה ובברכת צאתך לדרך בבטחה וחזרתך בשלום
אמן!
תמונה משפחתית
במקור גם לי יש חולצת "גאה בך"
אבל הורדתי אותי דקה לפני התמונה
אבל הורדתי אותי דקה לפני התמונה
כל הכבוד לו! שיהיה לו בהצלחה בהמשך ושימשור על עצמו (ועלינו).
השבמחקתודה רבה מוטי
מחקזהו.. היום מתחיל שירות אמיתי. מצטרף ליחידה להגנה על אזורים
שבוע טוב ושקטטטטטטט לכולם
יעל