פורסם ב-2 באוקטובר 2007, 17:22
במדור
עד 120 אבא
אבא`לה שלי,
היום אנחנו חוגגים לך 69. לא עשינו משהו מיוחד. אפילו לא עוגה עם נרות. התקשרתי והחלתי לך מזל טוב.
- תודה בתי, ענה לי.
ניתקתי וערערתי לעצמי.
"בתי" – זו הייתה מילת חיבה מבחינתו ואני אהבתי לשמוע אותה. היא סימלה כל כך הרבה.
אני
מבטיחה לך , חשבתי בראשי , ששנה הבאה. ב"ה, נעשה לך מסיבה כל כך גדולה
לכבוד היום הולדת ה- 70 שלך. מסיבה כל כך גדולה, שכל השכונה תשמעה ממנה.
נגיע כל הנכדים, נפתיע אותך וניצתלם כל המשפחה מאוחדת. אתה יושב באמצע, מחייך בצניעות כמו תמיד, אך שמח.
אבא`לה שלי,
אף
פעם לא הזדמן להגיד לך עד כמה אני אוהבת אותך. נולדתי למשפחה שאינה יודעת
להביעה רגשות. זה היה עניין טבו אצלנו. לא מדברים על מה שבלב.
אני
בתך הבכורה. וכמו כל הבנות של אבא, במיוחד הראשונה, השתגעת באהבה אליי.
כמות התמונות שמתארות אותך, בשנים הראשונות לחיי, אוחז בי ומחבק אותי, הן
אינסופיות.
וגדלתי. גילויי חיבה פחתו אבל אבחנתי באהבתך במבט שלך. אתה קורא לי "בתי", וזה היה אומר הכול.
אבא`לה שלי,
עבורי אתה האיש הכי חזק בעולם. אתה מעיין הגאווה שלי. יש לי הערכה לתכונותיך, למעשים שלך.
אתה ההשראה שלי. אתה מקור לחיקוי. אלו במהלך חיי, יכולתי לעשות לפחות עשירית מהמעשים הטובים והמוצלחים שלך.
אתה אבא אוהב. תומך. אתה בעל אהוב ויקר. אתה איש מכובד ומכבד. אהוד מכל סובבים אותו.
ואלוקים
אהב אותך גם. נתן לך חיים יפים. בורכת באושר, עושר, הצלחה , משפחה טובה
וילדים חביבים. חינכת אותנו לערכים, דרך ארץ, יהדות ואהבת רעך.
אבא`לה שלי,
אתה
העמוד שידרה של כל המשפחה כולה, כולל הקרבי דם המורחבים. תמיד הרגשתי
שאני חייה בתוך סרט מאפיה (אבל העוסק בפעילות חוקית). אתה הבן זקונים
במשפחה, אבל שימשת ל"סנדק" הגדול. כולם פנו אליך לכל עניין. עצה במשפחה,
בעסקים, בלימודים. ולמרות שאחיך הבכור חבש את הכתר, לך המלוכה והשרביט.
לטוב ולרע. לפעמים ההחלטות שלך והכעסים שלך הרעידו אותנו אבל גם ברגעים אלה
לא אבדת את האורה שבך.
עטרה עטפה אותך והייתה מלא זוהר. שמך הטוב, קדם אותך בכל מקום. ולמרות זאת, הצלחת להישאר צנוע וזה מה שאפיין את גדולתך.
אבא`לה שלי,
היום ה-3 לאוקטובר 2007, ולא נחגוג לך יום הולדת גדולה כמו שחלמתי לעשות לך במהלך כל השנה שחלפה.
חלית. חלית מאוד עד כדי מחיקת שמחת חיים לכל הסובבים אותך. אפילו בחו"ל, החסירו פעימה לשמיעת הבשורה המרה.
מחלתך
כל כך התקדמה, והכאב אינו פוסק. מחמיר מיום ליום ואין תרופה שמקלה עליך.
אפילו לא הצליל העליז של הצחקוקים של הנכדים שלך סביבך. אתה בקושי מבחין
בנו.
איני יכולה לסבול עוד את המצב הזה. זה עינויי ליראות אותך כך. זה הורג אותי.
אבא, אני כל כך אוהבת אותך.
אני נקרעת מבפנים. ליבי נעקר ממקומו, ואין פסק לדמעות שלי. אם הייתי כותבת כרגע על נייר, היה כולו שתוף נוזלים.
אבא`לה שלי,
איפה הגיבור שכל כך הערצתי. שגרם לי לסגידה.
אני רוצה אותך בחזרה. אני עוד צריכה אותך. כולנו עוד צריכים אותך. אימא צריכה אותך. הנכדים מתגעגעים לטיולים איתך,
אפילו בטוחה שגם אלוקים רוצה שתישאר עוד איתנו.
בבקשה אבא, תמשיך להילחם. אתה לא יכול במאבק הכי חשוב שלך, לאכזב.
בבקשה אבא`לה שלי. אז נחגוג לך 71 שנה הבאה.
ב"ה
אמן ואמן
מתפללת לרפואה שלמה של בוגיד פנחס חי מימון בין ריקה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה