פורסם ב-15 בנובמבר 2007, 12:21
במדור
יום אחד... בחיי
אני
חושבת שכמו כולם, אנחנו לא אוהבים דואר זבל. בין אם זה במאייל ובין אם זה
ניירת מיותר ב-ת.ד שלנו. בדרך כלל זה פרסום לשעונים מזויפים, תרופות פלא
וכו...
אבל
השבוע הגיע אליי מאייל שמאוד, אבל מאוד עצבן אותי. ומה שעוד יותר הכעיס
אותי, זה שעמותה רצינית, שלה יש גישה לכתובות מאייל, הפיצה את אותו מאייל
לרבים.
המאייל ציית מכתב של מורה (מסכנה) שהסבירה למערכת החינוך, למה השביתה כה צודקת. אז אני רוצה פה להביא חלק מהמכתב החצוף שלה (קטעים באדום), והתגובה שלי לכל טענה שלה (כיתוב בירוק).
הורים יקרים,
אתם יוצאים לעבודה מוקדם בבוקר ושולחים לנו ילד עם/בלי סנדוויץ`-אנחנו דואגים,שלא יהיה רעב, אנחנו נותנים לו משהו מהאוכל שלנו. מה!! את עושה צחוק. אין
מצב שילדיי יוצאים מהבית רעבים, בלי ארוחת בוקר ובלי סנדוויץ` לארוחת
ביניים. איך את מעיזה להגיד שאת מאכילה את ילדינו. עוד מאט גם תגידי שאת
נשארת רעבה כי את מחלקת את הארוחה שלך. אני לא דואגת לך. אני ראיתי איזה
פינוקים עומדים לרשותכם בחדר המורים. ואין לי בעיה עם זה. גם אצלי בעבודה יש כיבוד וזה לגטימי, אבל אל תחצי גבולות ברמיזות שלך על הזנחת הורים את ילדיהם.
אתם שולחים ילדים, שישבו שעות רבות ליד מקרן טלוויזיה וצפו באלימות- ואתם דורשים,שנדביר את אלימות הילדים. האלימות
לא נובעת מסרטים מצויירים, ולא משנה אם זה צבי הניג`ה או דובוני הכפת לי.
אני ממש לא מצפה מערכת החינוך או מהמורה למנוע את האלימות. יותר מזה, רק
בקוטלי ביה"ס בני רכש את המילים: "מניאק, מטומטם" ועוד הרבה באותו סגנון. מי שמונע מאיתנו לחנך כמו שצריך את ילדינו, זה החוק המטופש שיכול לשלוח הורי לכלא , בגלל ענישת הילד. (להבדיל מהתעללות בילדים).
אתם שולחים ילדים, שנכחו במריבות שלכם לפני/במהלך/ אחרי גירושין ואתם רוצים, שנרגיע אותם. מה קשור! לא
בכל משפחה יש מריבות או גירושים. יש ילדים שכן זוכים לראות חיבוקים
ונשיקות בבית, ולמרות זאת הם עדיין צריכים לפעמים משיהו חיצוני, ממערכת
החינוך על מנת להעיז לדבר, כי ככה יותר נוח להם. כמו שהם בחרו מורה, הם
יכלו לבחור חבר טוב.
אתם שולחים ילדים, שלא לימדתם לדחות סיפוקים ואתם נותנים לנו ללמד אותם. מה את אומרת! את יודעת מה מילת מפתח אצלי בבית??!! סובלנות
אתם שוכחים לקרוא להם סיפור בערב, לדבר אתם, לשחק איתם ואתם רוצים,שנעשיר אותם, שנעלה את הישגיהם הלימודיים. עכשיו
אני מבינה. אַת הזבוב הנודניק שמסתובב בסלון. כי לי ניראה, שאת יודעת יותר
מדי דברים על מה שקורה (או יותר נכון – לא קורה) בין קוטלי ביתי. לידיעתך,
אין ערב שילדיי נרדמים בלי סיפור יפה, שהוא בוחר בעצמו מהספריה העשירה
שלנו, ונרדם בסופו של דבר עם
ליטוף, חיבוק ונשיקה. הם מספרים לי מה עבר עליהם במהלך היום, הם שואלים
המון שאלות ומקבלים תשובות מלאות. אז אם לפעמים יוצא לך, גברתי המורה, שאת
צריכה לספר סיפור לילדים או לענות לשאלותיהם, לא קרה כלום. זה תפקידה של
מורה גם.
אתם שוכחים לקנות/ להכין אתם מערכת של ספרים וחוברות. לא
שוכחים כלום. אך לפעמים הרשימה שמקבלים בתחילת השנה משתנה, מהדורה אחרת,
ואף אחד לא מידע אותנו. ולפעמים אתם מבקשים ספר ומחברת, חודש לפני שאתם
בכלל מתחילים את הנושא, וילדינו המסכנים, סוחבים את הכל על גבם. ובדיוק
ביום שרוב ההורים, כבר הבינו שכנראה שיניתם דעה, ואתם כבר לא צריכים את
הספר, בדיוק באותו יום, אתם מבקשים מכל הילדים להוציא את הספר. ורוב ההורים
חשבו כמוני.
ואנחנו דואגים לצלם להם. ולמה
את לא מספרת על האינספור פעמיים שהמורים מבקשים מהורי ילדיהם, לצלם כל מני
דפי עבודה, לחגים, לחופשות ובכלל ליום יום, הכל כפול 40 פעם. האם את יודעת
כמה הצילומים שלכם עולים לבוס שלי?
אנחנו מקבלים אותם כל יום מחדש בכל המצבים, עם כל השגיאות והחסכים ואנחנו מארגנים אותם, משלבים אותם, סולחים להם, מכילים אותם. כאן
אני מודה, לא הבנתי מה את רוצה. את מקבלת את מי? את מארגנת את מה? ומכילים
אותם במה? לא פלא שילדינו לא מבינים כלום בכיתה, ואני צריכה לשבת שעות
ארוכות על שיעורי בית.
הכיתות מלאות עד אפס מקום ואתם שוכחים לזעוק יחד אתנו שזה בלתי אפשרי. . . . כאן את צודקת. לכן לא הוסיף.
הפערים החברתיים הגדולים בחברה נמצאים גם בכיתות ההטרוגניות שלנו, ואין פוצה פה ומצפצף. גם
כאן את צודקת, אבל מה הפיתרון שלך? (בלי להעליב אף אחד, אני בכוונה
מגזימה). מה את רוצה כיתות של עולים חדשים? כיתות של עשירים? כיתות של דבר
נמוכים, שמנים ומרכיבי משקפיים? חייבים להפגיש ביניהם, בדיוק על מנת לצמצם
פערים.
המשכורת שלנו היא מן הנמוכות בעולם המערבי, והצפיות מאתנו היא לקסמים/נסים/פלאים ואקרובאטיקה. אוווווו!!! הינה הנושא העיקרי. למה לא התחלת ישר בזה, במקום לבכות על ילדינו. כי האמת שממש לא אכפת לך. בואי
תסבירי לי, איך רוב המורים בישוב שלי גרים בוילה ברחוב הכי יוקרתי והכי
פסטורלי. בואי תסבירי לי למה את חושבת שהמשכורת שלך, היא יותר נמוכה משלי?
את מקבלת עבור חצי יום עבודה, מה שאני מקבלת עבור משרה מלאה. שלא נדבר, אבל
ממש שלא נדבר על החופשות האינסופיות שלכם. האם לי יש כ- 3 חודשים חופש
בשנה. לא! בסך הכל 11 יום מסכינים ומיוחלים. ואת יודעת מה? אתם אפילו
מרוויחים, ובגדול מהשביתה הזו. מי יעשה קופה, אחר כך כשהילדים יצטרכו מורה
פרטי על מנת להשלים חומר לבגרויות? אתם המורים.
לגבי ציפיות של קסמים, ניסים ופלאים, אל תשלי את עצמך. את בסך הכל מורה. לא אלוקים!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה