עדיין לא סיימתי לספר לכם על הפרויקט הגדול הקודם בחיי (הבר מצווה של המדען) שאני כבר מתחילה פרויקט חדש.
האמת שחלק מקוראי כבר שמעו על זה ברפרוף לפני הרבה הרבה זמן. עוד בתקופה שפרסמתי את הרשומה הזו (כן חייבים לבדוק שם על מנת להבין על מה אני מדברת... בסעיף 24), ויש כאלה מבין מקורביי שפתאום יגלו שבמשך תקופה ארוכה – שיקרתי להם.
אז קודם כל, בפניכם... אני מתנצלת. אבל אני בטוחה שאתם מבינים שלא יכולתי להתרברב לפני יותר משנתיים, שכן קניתי בית על הנייר בפרויקט הכי יוקרתי ביהוד, כאשר אין בכלל האתר בניה בעת חתימת החוזה.. ורק המתנה נשקפת באופק. כל פעם שאת.. ואתה... שמזהים את עצמכם כאן, שאלתם אותי: נו מה עם הבית.... הייתי עונה שיהיה בסדר, ושכן אחרי X או אחרי Y נלך לבדוק מחירים, שצריך לעשות בדק בית ותקציב.... וכן במשך כל הזמן הזה, אומנם עשיתי בדק תקציב אבל היינו כבר אחרי.... ואז באה המחאה החברתית, ואני ממשיכה להסתיר שקניתי בית חדש, כי מה לעשות, מפחדים ... מפחדים מפטפטת, מפחדים מעין הרע, שום פלפל חמסה חמסה... מה לעשות כן מפחדים. מסתירים כמו תחילת הריון.... בחודשים ההם שעוד מפחדים לספר... "שהקרקע" תיהיה יציבה ושהכל ב"תנור" מתפתח כראוי.... רק אז.. מספרים.. מודיעים אבל כל התקופה הזו אתה כל כך רוצה לחלוק עם כל העולם את האירוע החדש... כל כך... ומשתיק את זה... הרי איך כשכולם בוכים שהם לא מסוגלים לסגור את החודש, אני יכולה להרשות לעצמי כזה פאר.
אז כן, מסוגלת. מסוגלת כי עשיתי בחירות בחיים. קודם כל, בעלי ואני עובדים מאד קשה... שנית כי החלטנו להוציא את הכסף על מה שבאמת חיוני מבלי לחסוך מעצמנו שום תענוג. ראיתם וקראתם אותי לגבי הבר מצווה. לא פסחתי על כלום... ועדיין יכולתי להרים את הראש אחרי האירוע. כי ה"בזבוזים" נעשו בשיקול. לכל אחד מבניי יש סמרטפון (לי לא) כי פשוט אני מהדור הישן... כשלא חייבים לא חייבים. אני גם לא מדברת הרבה בטלפון מה שחוסר עוד איזה 1000 ₪ טלפון בחודש. לעומת זאת... התנור עובד על חום כל היום... מה לעשות ... חייבת חום. ואני גם לא קונה מותגים... לא הולכת לספר (עושה הכל הכל הכל לבד כפי שכבר סיפרתי לא מזמן). היו שנים שהיו לי 2 צהרונים ומטפלת פרטית לשלם עליהם. היו שנים שעבדתי רק על מנת לממן את השמרטפות על הילדים ולנו לא היו הקלות מס כהיום. בכל אופן, מבלי לספר לכם את החישובים שלי, אז אומנם אני מסוגלת לקנות בית חדש.. אבל הכול על הנייר. כי העברת כספים, בחלקה לא בוצעה.. והתשלום יבוצע לאחר קבלת המפתח אם וכאשר נצליח למכור את הבית שלנו של היום. אבל זה כמובן הקא`צ האחרון.
ויש עוד דבר. לא פחדתי רק מעין צרה. גם קצת התביישתי. התביישתי כי הכנסתי את עצמי להרפתקה של לרכוש דירה בפרויקט שכולם ידעו ביהוד, שאין סיכוי שיצא לפועל. דיברו עליו עוד מלפני שרכשתי את הדירה בה אני גרה כעט, שזה בערך כשהמדען נולד, דיברו על זה וכלום לא זז. אפילו צחקו ברחוב על הזנחת האזור והיו לועגים : אבל בקרוב יהיה כאן פרויקט לוגאנו.. והכל בציניות כמובן ואני הפכתי ללעג... הפכתי ללעג ברגע שקניתי את הדירה. אז הסתרתי את זה.. לא רציתי שישאלו אותי כל פעם שפגשו אותי: נו??? יש האתר??? נה נה נה.. נה נה... וכו.. וכואז לא סיפרתי. לאף אחד... אפילו לא לילדים. רק אני .. בעלי... והעו"ד
ועכשיו שעברתי את השלב של ההודעה.. וההתנצלויות, אני יכולה סוף סוף לחלוק איתכם את ההתלהבות של להתחיל לעבוד על עיצוב בית חדש...... אהההה איזה כיף.... מותר לי נכון עכשיו להתלהב? או עדיף אחר כך עם קבלת המפתח?
ועכשיו שעברתי את השלב של ההודעה.. וההתנצלויות, אני יכולה סוף סוף לחלוק איתכם את ההתלהבות של להתחיל לעבוד על עיצוב בית חדש...... אהההה איזה כיף.... מותר לי נכון עכשיו להתלהב? או עדיף אחר כך עם קבלת המפתח?
אז כן, הדרך לזה הייתה מאד מאד קשה. כפי שאמרתי, חתמנו על חוזה לפני המון זמן, כמעט שנתיים וחצי, כאשר לא היה האתר בניה. הילדים היו יחסית קטנים ורציתי להבטיח להם מקום יותר נחמד לגור בו. הבית שלנו היה כבר צפוף מאד (איך עשו הורינו עם 10 אחים ? )... האמת שבקצב שהדברים זזים, הגענו כבר למצב בו אנחנו חוששים שהמדען יהיה כבר בצבא כשנאכלס... אבל אני מעדיפה להשאיר את זה בגדר בדיחה. הייתה אפילו תקופה שדיברנו על לבטל את הרכישה. שנה עברה מאז שקנינו ועדיין אין האתר. ואני קלועה בתוך החוזה הזה מבלי יכולת לקנות במקום אחר. ואני שואלת את עצמי אם הילדים עדיין יגורו איתנו אם וכאשר נקבל את המפתח. בקצב שהכל התפתח (או לא התפתח) החשש היה ממש שלא ניצטרך יותר את ה-5 חדרים.
חתמנו והאמנו בלב שלם שתוך חודש יש האתר בניה... ועבר חודש, חודשיים, שלושה.... חצי שנה... וכל פעם שהתקשרנו לבדוק נאמר לנו : הינה הינה בסוף החודש חותמים..... הינה הינה השבוע יש פגישה בעירייה.... הינה הינה הצלחנו לגייס 75% לפינוי דיירים.... וכו.. וכו...
וכל פעם נדהמנו לגלות שאנחנו מרחק אור מלקבל האתר בניה.. שלא נדבר על תחילת הבניה... אכלוס.... החלטנו אפילו לבטל... הגענו לבית החברה וביקשנו לבטל. במשך שנתיים 20% מערך הדירה יושב אצלם כמקדמה... וכלום. אתם יודעים כמה עולה רבית על סכום של 400000 ₪ שיושב שם סתם. אז כמובן שלא ויתרנו... בתמורה ל"לא ביטול" דרשנו ביטחונות נוספים, כמו רבית מסובסדת אם לא נצליח למכור בזמן, שכירות ארוכה יותר אם לא יעמדו בלוז, וכו.. וכו...
ואז יום אחד, לפני חצי שנה קיבלנו סוף סוף הודעה שיש האתר בניה. הילדים התלהבו כמובן ... יהיה להם בית חדש יהיה להם בית חדש... נכון שאתם צוחקים ביחד איתי. הרי יש האתר בניה אבל לא מתחילים מייד לבנות.
ואז התחילו הטרקטורונים להופיע. בפעם הראשונה זה אפילו היה בשעה 21:00. שאלתי את בעלי מה עושים שם באתר בשעה כה מאורחת, כמו גנבים. ואיך אני יודעת. כי אני גרה מול המתחם. אני משקיפה ובודקת כל הזמן מה המצב. ואפילו מצלמת... פעם בחודש. קבוע. ביום שישי האחרון של כל חודש.
אז כן... קניתי דירה חדשה, בפרויקט שחיכיתי לו כעשור (לא מגזימה). בניין של 4 קומות בלבד... 2 דירות בכל קומה. הייתי הראשונה שחתמה על חוזה. בחרתי את הדירה הממוקמת הכי טוב בהתאם לדרישות שלי. לא מוצבת מול המזרקה למינימום רעש... לא מוצבת במיקום שיש כבישים... שטח פתוח ממול... הקומה שרציתי, הכיוון שרציתי... תענוג.
וברשומות הבאות... אזמין אתכם להיכנס לאט לאט יחד איתי למתחם לוגאנו...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה