מי שעקב אחרי סיפור גניבת הספר תורה לעילוי נשמתו של אבי ז"ל, יודע כמה להגיע לרגע הזה בלי הספר היה משהו בלתי אפשרי מבחינתי. כפי שכבר סיפרתי כחודשיים לפני הבר מצווה קיבלנו חדשות נהדרות שעצרו את הגנבים ולמזלנו הספר תורה היה עדיין ברשותם, נמכר אומנם למשפחה אחרת, אבל רגע לפני מסירה. לאחר תהליך הזיהוי המשטרה טענה שנוכל לקבלו בחזרה תוך מס' ימים. אבל הימים התארכו לשבעות עד שהודיעו לנו שיכולים לעכב לנו את שיחורו של הספר עד סיום המשפט שאורכו מס' שנים.
כל כולי הצטמררתי ושלחתי מיד מכתב לפרקליטות
צפון לאנשים גבוה יושבים. הבעתי בפניהם לא די הכאב בגניבה אלא גם עוגמת הנפש עבור
הספר ולנשמתו של אבי ז"ל – שלא יקראו בספר שנים רבות. בין היתר נכתב כך:
רב כאבנו על כך שבמשך חצי שנה אבי ז"ל לא
זכה לברכה לעילוי נשמתו בעת הוצאת ספר התורה מהארון הקודש אבל כאב עוד יותר שנכדו
גם לא יוכל לברך בו בעת עלייתו לתורה.
ברור לנו שספר התורה נחוץ לצורך הצגת ראיות,
דבר שיעזור גם לנו בעתיד בעת הגשת כתב אישום אזרחי, אולם כרגע אנו חשים שהדרך
להגשים את חלומו של בני אוראל – נלקחת מאיתנו כה קרוב מהישג.
למחרת קיבלתי צלצול טלפון מפרקליטות משטרת
צפון: תקשיבי ... המכתב שלך הרעיד כאן את כולם. לא יכולנו להישאר אדישים והחלטנו
שמחר את יכולה לבוא לאסוף את הספר תורה.
כולי רעדתי... השתתקתי... לא יכולתי לנשום. איפה
הקייצ' שאלתי את עצמי. את רק צריכה להתחייב לא לעשות שינויים בספר תורה. לא לשנות
את מוטות העץ מכוון שזה צריך להישמש כראיה למשפט בבוא הזמן. באותו רגע הייתי מוכנה
להתחייב להכל. אפילו להטיס אותו לירח אם יהיה צורך... העיקר שקונצון יוכל לעלות
לתורה ולכבד את הספר תורה. את הספר מסרו לאחי שבוע לפני הבר מצווה שדאג לבדוק את
הכשרות שלו וזה הספיק בדיוק ליום עלייתו לתורה של קונצון: והינה תמונה מרגשת
במיוחד (בעניי כמובן).
אחרי שנכנסנו לבית הכנסת, הנשים עומדות למעלה מאחורי "סורגים"
ואמא שלי מצביעה על גבר שיושב בודד: מי זה האיש הזה שם? אני עסוקה זורקת מבט ועונה
לא יודעת...
היא שוב מצביעה על הבן אדם – תגידי מי זה האיש שם... מה היא רוצה ממני זאת? לא מבינה עברית (צרפתית במקרה הזה).. שוב זורקת לעבר הבחור מבט.. מזוקן עם טבעת של "מפיוזי" (מפיונר) .. לא יודעעעתתת אני אומרת לך. לא מכירה את כולם בבית כנסת.
היא ממתינה כמה דקות ואז אחותי מתקרבת ושואלת אותי: מי זה הבחור שם בסוף?
מה יש להן אלה לשאול מי זה הבחור : לא יודעת אמרתי לא יוד.... ואז משתתקת... מופתעת.... ומשחה
- יוווווו מתי הוא הגיע לארץ? דוד שלי היקר – הסנדק – הגיע כמה ימים קודם וכולם שמרו בסוד ממני.
היא שוב מצביעה על הבן אדם – תגידי מי זה האיש שם... מה היא רוצה ממני זאת? לא מבינה עברית (צרפתית במקרה הזה).. שוב זורקת לעבר הבחור מבט.. מזוקן עם טבעת של "מפיוזי" (מפיונר) .. לא יודעעעתתת אני אומרת לך. לא מכירה את כולם בבית כנסת.
היא ממתינה כמה דקות ואז אחותי מתקרבת ושואלת אותי: מי זה הבחור שם בסוף?
מה יש להן אלה לשאול מי זה הבחור : לא יודעת אמרתי לא יוד.... ואז משתתקת... מופתעת.... ומשחה
- יוווווו מתי הוא הגיע לארץ? דוד שלי היקר – הסנדק – הגיע כמה ימים קודם וכולם שמרו בסוד ממני.
קונצון קרא בצורה מדהימה. כולם התלהבו ממנו..
אפילו הרב! חזק וברור.... גיליתי פייטן...
לאחר העלייה, כולם התאספו באולם אירועים קטן של
הבית כנסת.. לא מטופח במיוחד אבל מספק בהחלט. דאגנו לסדר עד כמה שאפשר, את
הסלסילות והמתוקים שאמא שלי דאגה להכין מבעוד מועד.. כולל פריקסה טוניסאי –
ההתמחות שלה.
וכמובן – סלסלה מלאה בדרג'ה (הישר מצרפת )
בצבעים המתאימים לאירוע .... ירוק וזהב. (כזכור לבכור זה היה כסף וכחול). התלהב ונכנס לי לתמונה... לכן היא לא ממש מוצלחת
אבל אהבתי אותה.
אותי לא תיראו בתמונות.. שכחתי להשחיל את
עצמי... האמת שיצאתי מזעזעת... ההתרגשות והדמעות.. אתם יודעים?! אז תמונה עם הסבתא השמחה וגאה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה