מבצע בר מצווה 11 – שבת חתן

התכוונתי לספר על העלייה לתורה והשבת חתן ביחד.. אבל מסתבר שיש הרבה יותר ממה שחשבתי לספר ולא רציתי רשומה ארוכה מדי.
כל השבוע התפללתי שיהיה לנו מזג אוויר טוב. תחילת ינואר – אין הרבה מקום לאפשרויות ובכל זאת שבוע לפני הבר מצווה היה כאן בארץ 3 ימים שרביים....

באותו יום שישי – אמא שלי הגיעה אליי באוטובוס עם דוד שלי הסנדק. איך שהיא נחתה עליי רבתי איתה... יופי.. היום התחיל נהדר. תפסתי את בעלי ורצנו לסידורי היום. דוד שלי הצטרף אלינו וזה אפשר לנו להשלים פערים וגם להוציא לחץ כי אין כמו דוד שלי להרגיע... הוא לא מתעצבן אף פעם...
קודם כל קייטרינג למשפחה הרגילה... (כבר תבינו למה הכוונה רגילה)... ולאחר מכן קייטרינג כשרות חב"ד לאחי וילדיו. כ- 25 נפשות לשישי שבת עד 3 כוכבים במוצא שבת.
דוד שלי התלהב מהמבחר והשפע שיש .. עשרות סוגי בשרים/דגים/סלטים ומאפים. הוא שרגיל לרגל צפרדעים... שינוי מרענן.

לאחר מכן מאפיה ועוד כמה סידורים לארוחת בוקר וסעודה לאחר עליה לתורה ביום שבת בבוקר.

השבת נכנסת מוקדם בחורף ומהר רצנו לאולם הקטן של הבית כנסת לארגן את השולחנות. הסנדק מצא את מקומו בהתארגנות ועזר לנו בסידור ועריכת השולחנות.
בטרם רכשתי חד פעמיים בצבע ירוק וזהב כמובן ומתקן למילוי בלוני הליום – ולאחר קושי רב להבין איך זה עובד, בצ'יק ניפחנו בלונים. בזמן הזה התארגנתי עם פלטות השבת וכו' במטבח.

אני מחזיקה בשתי ידיי מגש ענק של דגים ופוף מפספסת את המדרגה הנמוכה שבין האולם למבטח.... ובכוחותיי הרבים עושה מאמצים לא להשתטח על הרצפה.... ידיי תפוסות ואין אף אחד ליד לעזור לי לא לאבד שיווי משקל... הראש שלי כלפי קדימה ורגליי כמו בסרט מצויר נלחמות אחת אחרי השנייה להישאר בעמידה ולא להתגלגל לתוך החלון זכוכית שמולי. (קשה לתאר יותר מצחיק לראות )

במזל (אם אפשר להגיד) הצלחתי בנחיתה להניח את המגש שלם על פח האשפה והראש שלי דפק בחוזקה בתוך הקיר סנטימטר מתחת לזכוכית. זה הרגע שכולם באולם שמעו את הבום ואני רואה כוכבים. גיסי שאל לשלומי אבל אני חושבת שהייתי כל כך בשוק שלא שמעתי או לא שמתי לב. חשבתי רק על איזה מזל שהדג לא נשפך!! 

לשחרר לחץ – דוד שלי התחיל לעשות שטויות עם הקול שלו וההליום... קונצון.. המשיך אחריו עד שקלטנו שהזמן דוחק ומהר לסיים לפני כניסת השבת.

אחרי שהגברים הלכו לבית הכנסת (דוד שלי  -  פתאום לא הרגיש טוב) התארגנו לצעוד (כ15 דקות) מהבית עד האולם בו היינו צריכים לאכול ארוחת ערב. אלה מה? מבולללל... תיבת נוח לא היה מציל אותנו!!.
  אז מה עושים? כולם ממתינים באולם לארוחת ערב שנגיע.. רגלית... כי ברור שאנחנו שומרי שבת וגם האורחים שלנו. אז המתנו – אני והילדות – דוד שלי ואמא שלי... שתיהנה הפוגה... והיא באה... למס' שניות! ומבלי שהצלחנו למצוא מחסה ... שוב מבול... דוד שלי לא הבין למה לא יכולנו לקחת מיתריה... מי שראה אותנו בחוץ, חשב לבטח שאנחנו מטורללים... ובצדק!
סוף סוף הגענו לבית הכנסת ואני מבטיחה לכם שלמרות מה שסיפרתי: היו המון צחוקים... דוד שלי .. דאג לזה... ולא בכיתי ככה מצחוק כמה עשורים.

ארוחת ערב – עברה בנעימים עם קרובי המשפחה שהגיעו מרחוק ולנו אצלנו ואצל משפחה של בעלי. דאגנו להעסיק 2 גוי שבת שיעזרו לנו עם ההגשה והניקיון כך שהמארחת יכולה לשבת עם כולם (עשינו את זה בבר מצווה של הבכור וזה מאד נוח) רק ששני הבחורים החליטו לא להגיע ודפקו לנו ברז.

למחרת היה לנו יותר מזל... מזג האוויר היה נוח וחתן הבר מצווה שוב קרא כמו זמיר.

אז טיפה תמונות – מה שיכולתי לצלם לפני כניסת השבת  

בצאת השבת – שמח בבית כשאחי עושה הבדלה... כל המשפחה מאוחדת.. וברקע .. הספר תורה שיחזור לארון הקודש בבית הכנסת ממנו נגנב.