ערעורי (ולא הרהורי) ליבי : ופרוס כנפיים

תחילת ינואר 2018 וסביבי מתפרסמים כל מיני פוסטים על תובנות לעתיד, ותוכניות שיפור והגשמות. ואני מסתכלת על עצמי ואני אומרת מה תאחלי לעצמך? מה תאחלי שאין לך...

הרי יש לך בית חדש בעיצוב הכי יפה במזרח התיכון (אם נתעלם מסביון, הרצלייה פיתוח, קיסריה וכו...). יש לך הילדים הכי יפים וטובים בעולם (אם נתעלם מכך ששלושתם עם היפראקטיביות והאתגרים שמלווים לזה) יש לך את הבעל הכי טוב בעולם (אם נתעלם מכך שהוא מגיע הביתה אחרי שכבר נרדמת).

ברוך ה' אין לנו מחלות מסכנות חיים.
ברוך ה' אין לנו בעיות פיננסיות.
ברוך ה' יש לנו קורת גג, מקרר מלא, כלב.. חתול וציפור.

אז למה? אז למה המועקה הזו. המועקה שלא טוב לי. (כאב לא סתם מופיע בחיינו בלי סיבה. זה סימן שמשהו צריך להשתנות.) לא מסופקת ריגושית. ומה זה אומר? האם אני צריכה לקפוץ מכנף של מטוס להרגיש ריגוש? האם אני צריכה לצלול עם כרישים להרגיש ריגוש? מסתבר שלא. אני דווקא זקנה בנשמה. תנו לי חיים שקטים בכפר קטן וחדר גדול בו אוכל לייצר.

לייצר... זה הריגוש בעניי. לייצר ולא משנה מה. משהו שיפיק תוצאה של "וואו". לייקים לייקים לייקים והכרה באומנות שבי.

זה ריגוש אמיתי בעניי. ובגילי המתקדם האם זה יהיה נכון לנסות להעיז סוף סוף להוציא לפועל את האמת שלי (לא! אני לא יוצאת מהארון) אבל לא לוותר על האהבה שלי ... החלום שלי.

האם החלום שלי הוא להיות יזמית גדולה? לא ... אני פשוט רוצה לייצר . ואני כל כך אוהבת את זה שאני אוהבת את כל התחומים ביצירה. אוהבת ציור, אוהבת חריזה, אוהבת סריגה, אוהבת תפירה, אוהבת עיסת נייר, אוהבת צילום, אוהבת עיצוב, אוהבת אומנות שימושית..כתיבה גם עושה לי טוב. (או שתכתוב משהו ששווה לקרוא או שתעשה משהו ששווה לכתוב עליו - ציטוט)

אוהבת אוהבת אוהבת אבל באיזה תחום להתמקד באמת. באיזה תחום להשקיע בו את כספי ואת זמני. 

ואם אני לא טובה כפי שאני חושבת. ורצים לי בראש כל מיני משפטי תמריץ שאוהבים להגיד בקאוצ'ינג: "אין העומד בפני הרצון"... אם תרצי אין זו אגדה, מי שלא מנסה לא טועה, או משפט : מה שאתה מקבל מלהשיג את המטרות שלך הוא לא חשוב כמו מה שאתה הופך להיות מלהשיג את המטרות שלך. הסיכון הגדול ביותר בחיים הוא לא לקחת שום סיכון. פעולה אולי לא תמיד תביא אושר בחיים, אך ללא פעולה בחיים לא תהיה מאושר. כרגע, זה המצב. חוסר פעולה. ותהייה מה השלב הבא.

ואולי עדיף להשאיר את המצב כפי שהוא. עבודה קבועה... שכר טוב וקבוע... אבל בלי ממש חשק לקום בבוקר לעבוד. מי לא היה רוצה עבודה שהוא גם תחביב? ( אולי עדיף להישאר בשקט ולהיחשב כטיפש, מאשר לדבר ולהסיר כל ספק – ציטוט).

אבל הזמן רץ לי... האם לוותר על מה שרציתי לעשות בנעוריי. המשהו הזה שלא התקבל על הדעת בזמנו כי לא תחום מפרנס. המשהו הזה שההורים לא אוהבים שילדו ילך לכיוונו ויעדיפו לשלם עבורו לתואר באוניברסיטה להבטיח פרנסה טובה ולא תלותית בחסדי הרוח האומנותית. אני לא כפויה טובה אבל בתוך תוכי אני תוהה.. ומה היה אם.. ( פתגם יפני: הזמן הכי טוב לשתול עץ היה לפני 20 שנים. הזמן הבא הכי טוב הוא עכשיו.)

ואולי עכשיו שברוך ה' בניתי בית לתפארת מדינת ישראל – איתן עד כמה שיכול להיות – אולי עכשיו הזמן לדאוג לעצמי. ( אנחנו לא מפסיקים להנות כי אנו מזדקנים, אנו מזדקנים מכיוון שאנחנו מפסיקים להנות). לעצור את המחשבות שלא טוב לי עם מה שאני עושה ביום יום. מה אכפת לי מתזרימי מזומנים. מה אכפת לי מחובת דיווח אחיד (כאן אבדתי אתכם?) .. לא בא לי להמשיך לשבת כל היום על התחת מול המסך ובין לבין לקנאה ביצירה ובהצלחה של מי שהעיזה.

אבל יש לי בעיה. ( אל תיתן לבעיות שלך לדחוף אותך למטה, תן לחלומות שלך להוביל אותך למעלה – ציטוט) . אני לא ניידת. וזה משתק אותי (פחד נהיגה) . וגם אין לי מישהי שממש רוצה לעשות את זה איתי. ב-2 זה יותר קל. דנים, מתייעצים, נעזרים. לבד? בלי רכב? ארוכה הדרך אל החופש!!

ואז אני מתייחסת לקול הקטן שבראשי. ההוא שקוראים לו היגיון... מוחץ כל אופציה לשנות מסלול ולחשב מחדש את חיי. האם נכון לי עכשיו? האם כדאי לי בכלל? מה עד כדי כך רע לך במצב הנוכחי? מה את צריכה בגיל שלך לצאת לדרך לא בטוחה ולחזור לאחר מכן לשוק העבודה לא כזה פשוט. (אופ אופ את בכלל מעלה בדעתך כישלון. לא טוב!) 

יש תבניות בחיים שלא מומלץ לנסות לצאת מהן. אז זהו! שהתבנית הזו ... המגף הזה התאים לי עד כה אבל נכון להיום יש לי יבלות ברגליים ולחוץ לי וכואב לי. צריכה להחליף לנעל יותר פתוחה, פחות לחוצה.... יותר חופשית.

תלמדי.. תתחתני... תביא ילדים לעולם... תעבדי...תישַחַקי... ותמותי... האם יש לי עוד זמן לעצור כרוניקה ידועה מראש זו?